|
ההחלמה
- פרק 19
מאת
א.א. -
לפרקים קודמים
בימים האחרונים
פיתחתי לעצמי הרגלי התנהגות כשל קוף. ידיי מתפתלות ונשלחות ללא
הרף אל כל מיני פינות נסתרות בגוף שאפילו לא ידעתי על קיומן.
רוב שטח גופי מכוסה בפריחה עדינה, מגרדת ומעצבנת ללא הפסקה.
בבקרים פניי מעט נפוחות ועיני אדומות ובלילות מציק לי שיעול
יבש וטורדני. לא, זו אינה אלרגיית אביב, כי אם תגובות ראשונות
למחלת "השתל כנגד המאכסן (GvHD)".
כיון שתודרכתי מראש, ידעתי שתופעות כאלו אמורות להגיע בשלב
כלשהו בתהליך ההחלמה. למרות שזה נשמע כדבר והיפוכו, בתהליך
ההחלמה מתפתחת מחלה חדשה שהיא בעצם חלק חשוב מההחלמה.
גילוי אותה המחלה הנו עדות מובהקת לכך שהשתל (תרומת מוח העצם
שקבלתי מתורם אלמוני) עושה את עבודתו נאמנה. מסתבר, למרות
ההתאמה המלאה שבין סיווג הרקמות שלי לבין סיווג הרקמות של
התורם (100% התאמה), מערכת החיסון החדשה הנוצרת בגופי ע"י השתל
מזהה לעיתים איברים מסוימים בגוף כאיברים זרים שעל המערכת
להלחם בהם. תופעות האלרגיה לכאורה שאני חש עתה נגרמות ע"י
התגובה (GvHD).
פרט לתופעות הלוואי הבלתי נעימות בעליל, למחלת "השתל נגד
המאכסן" יש גם ערך חיובי מובהק ורצוי. מערכת החיסון החדשה תזהה
גם תאי דם פגומים, אם ייווצרו כאלו בעתיד, תלחם בהם ובכך תבטיח
את אי הישנות מחלת הלויקמיה שבה לקיתי מלכתחילה. לכן, נחשבת
מחלת "השתל נגד המאכסן" כדרך טיפול משלימה כנגד הלויקמיה.
הפטנט אם כך הוא לזהות בוודאות את תופעת "השתל נגד המאכסן",
לשלוט בעוצמתה (לא לאפשר לה להשתולל יותר מהרצוי) ולאפשר לה
להתקיים בגוף.
ובכן, הבשורה הטובה היא שיש לי בוודאות GvHD. הבשורה הרעה היא
שזה מטריד מאוד ועלול להימשך זמן רב (חודשים).
בינתיים אני מפתח שגרת חיים של מנוע הפועל על שתי בוכנות במקום
ארבע, כלומר נדלק בבוקר, מקרטע לאיטי, מוציא הרבה עשן (אוי,
השיעול הזה), כּוֹבֶה (למנוחה) לעיתים תכופות ולא מצליח לטפס
בעליות. אבל דלק (מזון) שורף יותר ממנוע תקין.
אין ספק שזה לא כלכלי לתחזק מנוע כמו שלי, אבל מה לעשות, יש לי
סנטימנטים אליו.
כמו כל גבר מצוי איני יכול לעשות שני דברים במקביל, לכן אני
נאלץ עתה להעדיף את הגירוד על ההקלדה. מקווה שלא יִשָׁחָקוּ לי
קצות האצבעות, אחרת עם מה אקליד את הפרק הבא?
לפרק הבא
|
