הֲיְשֶר מהמחלקה הָהֶמָטוֹ-אונקולוגית - פרק 2
מאת: א.א. לפרקים קודמים

הבוקר קבלתי בעירוי שתי מנות דם. מסתבר שהטיפול הכימותראפי עושה את שלו והערכים של כל מיני מרכיבים חשובים בדם שלי (שלכולם שמות ארוכים שנגמרים ב-"ציטים") יורדים במהירות. העירוי אמור לפצות את הגוף על החוסר. פתאום עכשיו, כל העניין הזה של תרומת דם מקבל משמעות שונה ומאוד אישית. תמיד הבנתי באופן שכלי את הצורך לתרום דם. לאורך השנים ניצבתי (או שכבתי על אלונקת התרומות) מהצד התורם ולא היה בחוויית התרומה משהו אישי. עכשיו, כשאני בצד הנתרם, ובגוף שלי זורם דם של מישהו אחר....
אני מביט בשקית מנת הדם התלויה גבוה על בן זוגי לטנגו, סופר את הטיפות המבקיעות בעדינות את דרכן מהשקית, דרך בָּקָר הטפטוף אל צינורית הפלסטיק השקופה המחוברת אל זרועי ומשם פנימה דרך הוריד אל לבי. לא יכול להסביר אפילו לעצמי את התחושה.
לפני חיבור מנת הדם אל גופי מתנהל טקס קצר ומהפנט שחוזר על עצמו בכל עירוי. תמיד באים שניים מהצוות, אחד מחזיק את שקית מנת הדם עליה מדבקה עם נתוני המנה, אצל השני תדפיס מחשב צפוף בנתונים. אני נשאל לשמי ולמספר תעודת הזהות שלי, אלו מושווים לתגית שבצמיד הפלסטיק שעל ידי הימנית.
ואז מתחיל הדואט הדקלומי בין השניים עם חזרות כמו בהגדה של פסח:
א.א תעודת זהות 123456789
א.א תעודת זהות 123456789
AB פוזיטיב (סוג הדם שלי ושל המנה)
AB פוזיטיב
11 נובמבר 2007 (כנראה תאריך תפוגה של המנה, לא שאלתי)
11 נובמבר 2007
מסונן ומוקרן (כנראה תהליכים שעברה המנה על מנת להבטיח ניקיון ותקינות)
מסונן ומוקרן.
נו, ולאחר הטקס, נתלית השקית בראש העמוד, מחוברת הצינורית אל המחבר שבזרועי, הברז נפתח והחיים זורמים לתוכי.
כשעה אחרי שהעירוי מסתיים משתפרת הרגשתי הכללית, הראש נעשה כאילו צלול וקל יותר והאנרגיה בגופי מתגברת.
בצהריים קבלתי דוא"ל ארוך ממשה: "דָווֶח שלומך, עבור"
עניתי שכללית אני בסדר, שקבלתי בעירוי שתי מנות דם ושהרגשתי השתפרה מאוד.
תוך שלוש דקות הגיעה התגובה ממשה: "תבקש שיתנו לך את הדם בשתייה במקום לווריד"
שלחתי אליו: "?".
ענה לי: "שיהיה לך גם טעים". כבר הרבה ימים לא הייתה לי התפרצות צחוק משוחררת כזו. פתאום הבנתי שיש לי חבר חדש, שלא פגשתי אף פעם, שאני לא יודע עליו מאומה ולמרות זאת הוא מאוד קרוב וחשוב לי.
אחרי הצהריים שלחתי למשה דוא"ל ושאלתי איך הוא השיג ביצועי נתב אלחוטי משופרים כל כך.
את התשובה קבלתי מיוני המכונה מר רֶזוּמֶה, אחיינו הצעיר של משה (אלקטרונאי ומובטל כרוני). רזומה הצעיר נידב נתב אלחוטי ישן מהמעבדה שבה עבד פעם, החליף בו כמה נגדים וקבלים ועשה בו איזה הוקוס פוקוס שהגביר את הספק השידור שלו פי שלושה בערך (רק בערך כי אף אחד לא מדד את ההספק החדש). ועכשיו, FACT שזה עובדה, התקשורת זורמת אחלה. בתור סקרן טכנולוגי מושבע נשארו לי עוד הרבה שאלות, אבל התאפקתי כי לא רציתי להטריד את משה או יוני.
לאחר ארוחת הערב בקשתי מאחותי הצמודה (רעייתי אחות במקצועה והיא צמודה אלי באושר וביושר שנים רבות) להכין אותי למקלחת. ההכנה מתבטאת בתרגיל אקרובאטי מורכב שבו חולצת הפיז'מה מוסרת ממני ושקיות הנוזלים שעל בן זוגי לטנגו מושחלות דרך השרוול השמאלי של החולצה ואז נתלות מחדש. ובנוסף לכך זרועי השמאלית נעטפת במספר כריכות של יריעת ניילון נצמד (כן, זה המצוי בכל מטבח), על מנת למנוע הרטבה של האזור בו הותקן החיבור אל הוריד.
עכשיו אני ממש מוכן ולהוט. שנינו (העמוד ואני) נכנסים למקלחת כשאני מוביל. שארית הלבוש נזרקת לרצפה ותוך גילוי מובהק של אפליה אני נכנס לפינת הטוש ואילו העמוד נשאר בחוץ מאחורי וילון הפלסטיק. כל האיתותים שלו והמשיכות בצינוריות המקשרות בינינו לא משכנעים אותי. אני נחוש בדעתי לשמור על צנעת הפרט.
המים החמים זורמים בנעימות מיוחדת, ראש הטוש גדול ונדיב ואני מרשה למים לזרום כאילו שהכנרת היא בגודל של אוקיינוס.
אחרי מספר דקות הבחנתי שהמים מצטברים ואינם מתנקזים כיאות כמו עד היום.
כשיצאתי מהמקלחת שאלתי את אחותי הצמודה אם היא מכירה איזו תרופה או שיקוי יעיל כנגד נשירת שיער. בעיניים אדומות ויד רועדת היא ליטפה את ראשי ואמרה "בכלל לא מרגישים".
מאוחר בלילה שלחתי למשה דוא"ל: "בדיחה: יש לך משהו נגד נשירת שיער?"
קבלתי את תשובתו המיידית: "פסיכי, תזמין סָפָּר"
צפיתי בשני פרקים רצופים של "24" ואח"כ כיביתי את עצמי לשנת הלילה.