מאת א.א. - פרקים קודמים

בעקבות ההשתלה (מח עצם) החוזרת שעברתי התפתחה אצלי מתקפת GVHD חזקה ביותר שמוקדה בפגיעה קשה בעור. לקיתי בכוויות בדרגה שנייה בחלקים ניכרים של גופי, מבהונות ועד מותניים, זרועות וכפות הידיים.
עדיפות רפואית ראשונה נתנה לשיקום נזקי הכוויות. שלושה שבועות הייתי מנוטרל ממש. מטופל שלוש פעמים ביום בטיפול אופייני לנפגעי כוויות קשות.
המחשב היה כבוי. כפות ידי רעדו והיו חסרות כל תחושה.
ממש בימים האחרונים התהליך השיקומי החל לשאת פרי. הבצקות נספגות ונפחן קטן. איני סובל כאב. אני כבר יכול לצעוד לאורך מסדרון המחלקה עם "בן זוגי לטנגו". כל גופי משיל רצועות עור יבש כנשל נחש. אל כפות ידי חוזרת התחושה.
כבר חודשיים אני כאן באשפוז הנוכחי. ולא לבד אפילו רגע אחד!
 

מניית הזהב שלי

ב-30 יוני 1971 נקטתי בצעד מרחיק לכת,
כמשקיע אסטרטגי לטווח ארוך, ניצלתי את כל הפוטנציאל שלי
ורכשתי מניית זהב יחידה שאינה מוגבלת בזמן.

את מניית הזהב שלי נצרתי מכל משמר.
לא מכרתי, לא פדיתי, לא החלפתי, לא המרתי, לא חלקתי עם אחר ולא גזרתי קופון.
רק שמרתי והשגחתי, אהובתי שלי.

בתנועות קצרות ומדודות נעים מספרי המתכת המבריקים,
חותכים את כריכות החבישה.

פיסות פיסות נתלש עורי מעל בשרי החשוף, לוהט מכאב.
נוזל השטיפה והחיטוי צורב.
משחת הריפוי הקרירה מרגיעה במעט.

אצבעות זהב ארוכות ומיומנות מותחות את הרשת העדינה המצמידה את חבישותיי לגופי הכואב.

לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.

לאט לאט מתכסה גופי ברצף כריכות עדינות,
מבהונות דרך שוק, ומירך עד מותניים, מכף יד ועד בית שחי.

הגוף נצבע לאורכו בצבע לא מוכר, סגול מזעזע.
שלפוחיות ענק דולפות נוזל צהבהב.
הימים חולפים בסבל רב, אבל הזמן כאילו עצר מלכת.

ואת לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.
אתי את כאן, ללא הפוגה. כולך שלי ובשבילי.

לאחר שנים רבות כל כך, הגורל אהובתי שלי אינו צוחק, הוא מפתיע...
כי זמן האיכות בו בורכנו שנינו, זה עתה הגיע.

לאל'ה, את ולא אחרת, מניית הזהב שלי,
מביאה באהבתך, כישרונך ומסירותך מזור לגופי ולרוחי.

את מניית הזהב שלי אמשיך לנצור מכל משמר.
לא אמכור, לא אפדה, לא אחליף, לא אמיר, לא אחלוק עם אחר ולא אגזור קופון.
רק אשמור ואשגיח, אהובתי שלי.